רש"י על תענית ד׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י׳ רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י״ב »

11 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא תְּחִילָּתוֹ מַזְכִּיר — הַזְכָּרָה נָמֵי רִיצּוּי שְׁאֵלָה הִיא, אֶלָּא סוֹפוֹ, מַאי רִיצּוּי שְׁאֵלָה אִיכָּא? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְעוּלָּא.

פירוש רש"י על תענית ד׳ ב:י״א

11 דהזכרה נמי צורך שאלה היא – שמרצה תחילה לפי שא"א לו לשאול ביו"ט וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא:

12 אבל סופו – למה הוא מזכיר הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר:

« רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י׳ רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י״ב »